Beit Yosef Even HaEzer 160 – בית יוסף אבן העזר קס‏ – Tur

טור

פירוש

(א) היבמה ג׳ חדשים הראשונים ניזונת משל בעלה מכאן ואילך אינה ניזונת לא משל בעלה ולא משל יבם עמדה בדין ותבעתו לייבם או לחלוץ ונתרצה לייבם ואירעו אונס שחלה או שהוצרך לברוח מחמת ממון או מחמת מרדין חייב במזונותיה וכתב א״א הרא״ש ז״ל דוקא ברח יש לה מזונות אבל לא ברח אפילו אירע הדבר שנתאחר זמן מועט מלייבם לא תקנו לה מזונות דלא שכיח שיתאחר מלייבם כיון דאיתיה קמן ונתרצה ואין לה מזונות אם לא שתבא בפני ב״ד ותתבע ממנו שייבם או שיתן לה מזונות.
ואפילו אם ברח לא מיחייב אלא כשנתרצה לייבם דכיון דסופו לייבם הרי היא כאשתו וחייב במזונותיה אבל לא נתרצה לייבם אלא לחלוץ ואירעו אונס שהוצרך לברוח לא מסתבר שתקנו לה מזונות משל יבם ע״כ. והרמב״ם אינו מחלק בין לייבם או לחלוץ ומחייב אפילו בלא נתרצה שכתב תבעתו לדין לייבם או לחלוץ וברח או חלה או שהיבם במדינה אחרת הרי זו ניזונת משל יבם בלא שבועה. (ב) הניחה מעוברת ה״ז ניזונת עד שתלד ילדה ולד של קיימא הרי זו ניזונת כל ימי אלמנותה כשאר כל הנשים ע״כ. (ג) נפלה לפני יבם קטן אין לה מזונות עד שיגדיל. (ד) מעשה ידיה שלה לעולם אפילו היא ניזונית. (ה) נפלו לה נכסים בעודה שומרת יבם מוכרת ונותנת וקיים שאין ליבם בהם כלום עד שיכנוס ואפילו עשה בה מאמר במה דברים אמורים בנכסי מלוג אבל נכסי צאן ברזל לא תמכור שיש ליבם זכות בהם. (ו-ז) ואם מתה כתובתה בחזקת יורשי הבעל.
ונכסי מלוג בחזקת יורשי האשה. ובנכסי צאן ברזל איכא פלוגתא דרבוותא לרש״י יחלקו בהן יורשי הבעל ויורשי האשה וכ״כ הרמב״ם ולר״ת כולם בחזקת יורשי הבעל כמו הכתובה ולזה הסכים א״א הרא״ש ז״ל.
וכי היכי דאיכא פלוגתא בנכסי צאן ברזל לאחר מיתה ה״נ איכא פלוגתא בחייה ובפירות לרש״י חולקים בהם היא והיבם ולר״ת הוא נוטל הכל. נפלו לה הנכסים בעודה תחת בעלה ומת ונפלה לפני יבם אצ״ל שלא תמכור בנכסי צאן ברזל שהרי היבם אוכל כל פירותיה אלא אפילו נכסי מלוג נמי לא תמכור שגם בהם יש חלק ליבם בפירותיהן שחציים שלו והחצי שלה ואם מתה יחלקו בהם יורשיה ויורשי הבעל וכתובה ונכסי צאן ברזל הם בחזקת יורשי הבעל והרמב״ם כתב שאפילו נכסים שנפלו לה תחת הבעל ומת אין ליבם בהם פירות ואפילו בנכסי צאן ברזל ולא נהירא. רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

הערות

(א) היבמה ג׳ חדשים ניזונת משל בעלה מכאן ואילך אינה ניזונת לא משל בעלה ולא משל יבם ברייתא בפרק החולץ (יבמות מא:) ופירש״י ג׳ חדשים הראשונים שאינה יכולה להינשא מחמת בעלה ניזונת משל בעלה שכך כתב לה את תהא יתבא בביתי ומיתזנא מנכסי כל ימי מיגר אלמנותיך מכאן ואילך אינה ניזונת לא משל בעלה ולא משל יבם ואינה דומה לשאר אלמנה דהתם כ״ז שלא נשאת לאחר ואומרת מחמת פלוני שכבודו גדול עלי יש לה מזונות אבל הך אגידא ביבם לפיכך אין לה על נכסי בעלה מזונות ולא משל יבם עד שתכנס לחופה. כתב הרא״ש בתשובה כלל נ׳ סי׳ ד׳ באותם ג׳ חדשים שהיא ניזונת מעשה ידיה ליבם בכל מה שתרויח בין במלאכה ובסרסרות ובכל דבר ואינה יכולה לקנות חפצים ומלבושים במעשה ידיה בלא רשות היבם ואם קנתה ונשתמשה בהם הבלאות של היבם עכ״ל.
ועיין במה שאכתוב בסמוך אצל עמד בדין וברח:
(ב) עמדה בדין ותבעתו לייבם או לחלוץ ונתרצה לייבם ואירעו אונס שחלה כו׳ שם בברייתא עמד בדין וברח ניזונת משל יבם וכתבו התוס׳ והרא״ש לאו בברח בשבילה איירי שרוצה לעגנה ואין רוצה לא לייבם ולא לחלוץ דהא בפרק בתרא דכתובות (כתובות קז:) פריך מינה לשמואל דחייש לצררי ואם בשבילה ברח אמאי אית לן למיחש לצררי אלא דברח מחמת מרדין או מחמת ממון איירי ולאו דוקא ברח דה״ה חלה דכיון דלא בשבילה ברח אלא מחמת אונס שאירע לו מה לי ברח מה לי חלה ובהדיא אמרו בירושלמי פרק אע״פ דה״ה חלה ולא כמו שפירש״י דדוקא ברח אבל לא חלה והא דבעי בריש כתובות (כתובות ב.) חלה מאי היינו שחלה מיד בהגעת זמן אבל הכא שחלה אחר שעמד בדין דהו״ל לכונסה לאלתר קודם שאירע לו אונס כתב הריב״ש בתשובה סימן ק״ד בנדון זה אין כאן העמדה בדין כי מה שתבעה לייבם או לחלוץ תוך ג׳ חדשים אינו כלום גם תביעתה להגבות לה הכתובה אינה כלום. בסימן שס״ג כתב בנדון שלפנינו שנראה שלא עמד בדין אלא ששאלה בינה לבינו ולא בב״ד דבר ברור הוא שאין לה.
וכתב עוד דאפי׳ להרמב״ם דסבר דאלמנה משביעין אותה בתחילה ובסוף יבמה אינה צריכה שבועה וכ״כ הוא ז״ל בפי״ח מה׳ אישות:
(ג) וכתב א״א הרא״ש ז״ל דוקא ברח יש לה מזונות אבל לא ברח אפי׳ אירע הדבר שנתאחר זמן מועט מלייבם לא תיקנו לה מזונות כו׳ וכתבו בספרי רבינו אבל לא נתרצה לייבם ולא לחלוץ וכ״כ בספר א״ח ונראה שהוא טעות סופר וצ״ל אלא לחלוץ וכ״כ המרדכי בפרק הנזכר בשם ר״י וכן הוא בתוס׳:
(ד) והרמב״ם אינו מחלק בין לייבם או לחלוץ ומחייב אפי׳ בלא נתרצה כלומר אינו מחלק בין נתרצה לייבם לנתרצה לחלוץ ולא עוד אלא אפילו לא בירר עדיין אם רוצה לייבם או אם רוצה לחלוץ כיון שברח או חלה אחר שתבעתו בדין חייב במזונותיה שהרי סתם וכתב בפי״ח מה׳ אישות תבעתו לדין וברח או חלה כו׳ ה״ז ניזונת משל יבם ונראה שהטעם משום דכל שתבעתו לדין אם אינו פוטרה לאלתר הרי אינה מעוכבת מלינשא אלא מחמתו ולפיכך חייבוהו חכמים במזונותיה:
(ה) ומה שכתב הרמב״ם או שהיה היבם במדינה אחרת אין לפרש כדמשמע לכאורה שהיה כבר היבם במדינה אחרת דהא לא מחויב אלא דוקא כשברח אחר שהעמידתו בדין אלא היינו לומר שאחר שעמד בדין הלך לו למדינה אחרת וכ״כ ה״ה דבר פשוט ומבואר הוא בדברי רבינו שדין חלה והלך למד״ה אינו אלא כשחלה והלך למד״ה אחר העמידה בדין אבל חלה או הלך ולא עמד בדין קודם לכן אינה ניזונת משל יבם וכן מתבאר בירושלמי וכ״כ ז״ל עכ״ל וז״ל הירושלמי חלה כמי שברח הלך למדינת הים כמי שברת ע״כ ומיהו אפשר לומר דמדשני הרמב״ם לכתוב או שהיה היבם במדינה אחרת נתכוון לומר דהא דלא מיחייב במזונותיה אחר העמידה בדין אא״כ ברח או חלה היינו דוקא כשהיה דר עמה במדינה אבל אם היה דר במדינה אחרת והעמידתו שם בדין היא או שלוחה מיד הוא חייב במזונותיה דכיון שאינו דר עמה במדינה דינו כברח או חלה: (ו) ומה שכתב הרי זו ניזונת משל יבם בלא שבועה פשוט הוא:
ומה שכתב הניחה מעוברת ה״ז ניזונת עד שתלד כתב ה״ה הטעם מפני שכל ימי עבורה בג׳ חדשים הראשונים ככל יבמה שבעולם שכשם שאינה יכולה להתייבם ולא לחלוץ תוך ג׳ חדשים כך כל ימי עיבורה אינה יכולה לא להתייבם ולא לחלוץ וא״צ לומר לינשא לאחר לפיכך ניזונת משל בעלה ודבר פשוט הוא: (ז) ומה שכתב נפלה לפני יבם קטן אין לה מזונות עד שיגדיל בפרק החולץ נפלה לפני יבם קטן מיבם לית לה מבעל מאי פליגי בה רב אחא ורבינא ח״א אית לה וחד אמר לית לה והילכתא לית לה משמיא קנסוה:
כתוב בהגהות מרדכי דכתובות יבמה שנפלה לפני יבם קטן והיתה מעוברת וילדה ומת הולד בתוך ל׳ יום גובה כתובתה לאלתר:
כתוב בתשובת רב שמואל בן חפני יבמה שנפלה לפני יבם קטן נותנים לה כלי תשמישי הבית לפי כבודה וכבוד בעלה ונדוניא וכל מה שכתב לה בכתובתה ולא עשה לה או כלים שעשה לה ובלו אם קבל אחריותן עליו וקנו מידו גובה מן הקרקע שלו עכ״ל.
ואיני מוצא מקום לתחילת תשובה זו דהיאך יתנו לה כלי תשמישי הבית כיון דאין לה מזונות כתב המרדכי בפרק החולץ יבמה שתפסה כל הממון ואומרת שאינה רוצה לחלוץ מוציאין מידה: (ח) ומה שכתב מעשה ידיה שלה לעולם אפי׳ היא ניזונת שם אהא דתניא עמד בדין וברח ניזונת משל יבם כתבו התוס׳ והרא״ש דאע״פ שניזונת משלו אין מעשה ידיה שלו כדאמרינן פרק בתרא דכתובות (כתובות קז:) אי משום מעשה ידיה לא משעבדא ליה וכתב עוד הרא״ש שכן נראה דקי״ל מזוני עיקר ותקינו רבנן שיהא מעשה ידיה שלו משום איבה וכל זמן שאינה יושבת תחת בעלה אין לחוש לאיבה עכ״ל ולעניות דעתי נראה דאי מהא לא איריא שהרי אלמנה דעלמא תוכיח שניזונת משל יתומים ומעשה ידיה שלהם. ויש לתמוה על הרא״ש שבתשובה שכתבתי בראש סימן זה כתב שבג׳ חדשים שהיא ניזונת מעשה ידיה של יבם ושמא י״ל דשאני ג׳ חדשים מדין עמד בדין וברח: (ט) נפלו לה נכסים בעודה שומרת יבם מוכרת ונותנת וקיים שאין ליבם בהם כלום עד שיכנוס משנה בפרק החולץ (יבמות לח.) ופרק האשה שנפלו (דף פ:):
(י) ומה שכתב ואפי׳ עשה בה מאמר כ״כ הר״ן בפרק האשה שנפלו נ״מ שנפלו לה כשהוא שומרת יבם מוכרת ונותנת וקיים ואפי׳ עשה בה מאמר דמאמר לב״ה אינו עושה ספק נשואין וכדאמר עולא בריש סוגיא דפרק החולץ ולא אשכחן מאן דפליג וכ״נ מדברי הרמב״ם בפכ״א מה״א:
[בדק הבית: וכתב הה״מ ה״ה אם נשארה אלמנ׳ מהאירוסין שאפילו נפלו לה בעודה ארוסה שמוכרת דלא עדיף יבם מבעל:]
(יא) ומה שכתב בד״א בנכסי מלוג אבל נכצ״ב לא תמכור שיש ליבם זכות בהם דברים תמוהים הם דבנכסי שומרת יבם מאי מלוג ומאי צ״ב שייך בהו ודוחק לומר דבעודה שומרת יבם הכניסתם לו בנ״מ או בנכצ״ב ואין לפרש דבנכסים שהכניסה לבעלה הראשון במלוג או בצ״ב מיירי דא״כ מאי בד״א דקאמר דמשמע דאנפלו לה בעודה שומרת יבם קאי ועוד דאי בנכסים שהכניסה לבעלה הראשון מיירי הכא כתב דמוכרת ונותנת וקיים ולקמן בסימן זה כתב דאפי׳ בנ״מ נמי לא תמכור וצ״ע: (יב) ואם מתה כתובתה בחזקת יורשי הבעל בנ״מ בחזקת יורשי האשה ובנכסי צ״ב איכא פלוגתא דרבוותא כולי בפרק החולץ שם ובפרק האשה שנפלו תנן גבי שומרת יבם מתה מה יעשה בכתובתה ובנכסים הנכנסים והיוצאים עמה ב״ש אומרים יחלוקו יורשי האב עם יורשי הבעל וב״ה אומרים נכסים בחזקתן כתובה בחזקת יורשי הבעל נכסים הנכנסים והיוצאין עמה בחזקת יורשי האב ופי׳ רש״י בכתובתה בנדוניא שהכניסה לו ושמאתן לו בכתובתה וקבל עליו אחריותן: ובנכסים הנכנסים והיוצאים עמה. הן נ״מ שאין שמין אותן עליו ואינו רשאי להוציאן אלא כשנכנסה לרשותו נכנסין עמה וכשהיא יוצאה יוצאין עמה: יחלוקו יורשי הבעל עם יורשי האב. בנ״מ אבל יורשי האב לא יחלוקו בכתובת הבעל ואע״ג דנקט רישא מה יעשה בכתובתה תניא ושבקה: ובה״א נכסים. דצ״ב בחזקתן ובפרק מי שמת מפרש בחזקת מי הם:
כתובתה בחזקת יורשי הבעל. ק״ק ותוספת הראויים לבא לה משל בעלה בחזקת יורשי הבעל וכתב הרא״ש בפרק החולץ וז״ל בפרק מי שמת תנן כי הא מתני׳ גבי מי שנפל הבית עליו ועל אשתו ופליגי בגמרא בחזקת מי ר׳ אלעזר אמר בחזקת יורשי האשה ר׳ יוחנן אמר בחזקת יורשי הבעל בר קפרא אומר יחלוקו ופירש״י בפ׳ האשה שנפלו דכי היכי דפליגי התם פליגי הכא ובפרק מי שמת פסק רב אלפס כבר קפרא דהוה רביה דר׳ יוחנן ועוד דהויא מסקנא דשמעתא. ור״ת אומר דלא דמיא ההוא דהתם לדהכא דהכא לא פליגי ב״ש וב״ה אלא בנ״מ דוקא כדקאמר בגמרא דכתובתה שיירא ודייק מדתנן יחלוקו יורשי הבעל עם יורשי האב אבל התם קתני סתמא יחלוקו ומשמע דבכתובתה נמי איירי והיינו טעמא דהתם אם הבעל מת תחילה הויא האשה כאילו גבתה כתובתה אבל הכא שהיא זקוקה ליבם אין לה כלום עד אחר חליצה ועוד את״ל דפליגי הכא בנצ״ב כי התם א״כ למ״ד בחזקת יורשי האשה הוי נצ״ב בחזקת יורשי האשה לב״ש טפי מנ״מ דבנכסי מלוג יחלוקו ובנכסי צ״ב מודו ב״ש לב״ה ולקמן בפרק אלמנה ובכמה דוכתי מוכח איפכא אלא הכא כ״ע מודו שהם בחזקת יורשי הבעל ורבינו מאיר נדחק ליישב פירש״י ומ״מ לפי׳ ר״ת רווחא שמעתתא הוא עיקר עכ״ל:
ומה שכתב רבי׳ שהרמב״ם פסק כרש״י הוא בפכ״ב מה״א וכתב ה״ה שהרשב״א כתב דלשיטת רש״י הא דנ״מ בחזקת יורשי האב דוקא בשנפלו לה ועודה שומרת יבם אבל בנפלו לה בחיי בעלה ונתאלמנה מן הנישואין דינם כנצ״ב וחולקין בהן ורבינו אינו מחלק בנ״מ בין נפלו לה בעודה שומרת יבם לנפלו לה מחיים דבעל אלא בכל גווני הם דוורשים ויש בזה שיטה אחרת לקצת גאונים ז״ל והם גורסים במשנה כתובה בחזקת יורשי הבעל ואינם גורסים וכתובה וזהו פירושם נכסים בחזקתן כיצד הכתובה ר״ל העיקר ותוספת ונכסי צ״ב בחזקת יורשי הבעל ונכסים הנכנסים והיוצאים ר״ל נ״מ בחזקת יורשי האב ודוקא נפלו לה בעודה שומרת יבם אבל נפלו לה בחיי בעלה ונתאלמנה מן הנישואין דינן כנצ״ב ואם מתה יורשי הבעל יורשים אותה וזה דעת קצת מפרשי אחרונים ולר״א שיטה אחרת בהשגות שהוא סבור שנצ״ב כולם ליבם ונכ״מ שנפלו תחתיו דבעל יחלוקו ושנפלו לה בעודה שומרת יבם כולם שלה ולברר דעות אלו מן הגמרא יארכו הדברים וכבר פי׳ הרמב״ן הסוגיא ביבמות לדעת רבינו ונראה שהוא מסכים לדעתו ודע שאין המאמר מועיל בזה כלום וכ״כ רבינו בפ״ג מה׳ נחלות עכ״ל.
והר״ן כתב שיטות אלו בארוכה בפרק האשה שנפלו ודקדק מדברי הרי״ף בפרק הכותב שהוא מפרש משנה זו כפי׳ הגאונים שכתבתי בסמוך וכתב הר״ן בתשובה סי׳ מ״ו אחר דברי רש״י ודברי הגאונים ואנו בעניותינו שאין לנו להכריע כך אני דן שנצ״ב שהאשה באה להוציא מיד יורשי הבעל לא כל הימנה שאין עושין מעשה להוציא כנגד הגאונים אבל נ״מ אפי׳ נפלו לה תחת הבעל כל שהם קיימים בזה נותנים מקצתה ליורשיה כדברי רש״י כיון שאותם נכסים ממש הוחזקו למשפחת בית אביה עכ״ל ובסימן נ״ט כתב על ענין תנאי השיור אינו אנא אם תמות אשתו בחייו אבל בחיי יבם אין לנו (וע״ל סי׳ קי״ח):
(יג) ומה שכתב וכי היכי דאיכא פלוגתא לאחר מיתה ה״נ איכא פלוגתא בחייה ובפירות לרש״י חולקין בהן היא ויבם ולר״ת הוא נוטל הכל והרמב״ם ז״ל כתב בפרק כ״ב מה״א אין ליבם פירות אפילו בנצ״ב שהכניסה לאחיו אין לו פירות עד שיכנוס וכתב ה״ה מ״ש ואין ליבם פירות כולי בנ״מ הוא מפני שאין היבם חייב לפדותה כנזכר פרק י״ח וכבר נתבאר פרק י״ב שפדייתה כנגד אכילת פירות נכסיה ועוד שאם מתה יורשי אביה יורשים נ״מ שלה כנזכר בסמוך אבל מ״ש שאפילו בנצ״ב אין לו פירות הוא תמוה למה לא יזכה במחציתן כמבואר בסמוך ואולי שהוא סובר שאין לו זכות אלא בגוף הקרקע ליורשה אם תמות אבל לא בפירות ולא ידעתי מאין הוציא זה והרבה מן המפרשים חלוקים עליו בזה ודעת הרמב״ן ז״ל ביבמות שבפירות יש לו המחצית עכ״ל והר״ן ג״כ בפרק האשה שנפלו כתב על דברי הרמב״ם ז״ל שהרמב״ם ז״ל חולק על מה שכתב שאפי׳ בנצ״ב שהכניסה לאחיו אין לו פירות עד שיכניס וזה ודאי תימא למה לא יזכה במחצית כיון שאם מתה יורש מחציתן עכ״ל וז״ל ריב״ש בתשובה סימן ק״ד אע״פ שהרמב״ם כתב שאין ליבם פירות כבר דחו דבריו וגם מגיד משנה לא מצא לו זכות בפירות נצ״ב ובתשובה אחרת סימן שפ״ה כתב אין בכל הפוסקים שראיתי דבריהם שיהיה דעתו שאין לו פירות כלל זולתי הרמב״ם שכתב כן ונדחו דבריו מההיא דאמרינן בפרק החולץ אדמיפלגי בגופה לאחר מיתה ליפלגו בחייה ולפירות ואף הרב בעל מ״מ המהפך בזכותו של הרמב״ם בכל מה שאפשר לא מצא לו זכות בנצ״ב כי אם בנ״מ ואמר כי היה דעת הרמב״ם בנ״מ מפני שפרקונה תחת פירות נ״מ וכיון שאין היבם חייב לפדותה אין לו פירות ולי נראה שמפני טעם זה אין לנו לדחות אותה סוגיא שבפרק החולץ דמה שתקנו פרקונה תחת פירות היינו תחת כל פירות ר״ל נ״מ שנפלו לה קודם שנשאת ושנפלו בעודה תחתיו אבל יבם אין לו פירות בנכסי מלוג שנפלו לה בעודה זקוקה אלא בפירות נכסים שנפלו לה בעודה תחתיו דבעל משום דיבם במקום בעל קאי עכ״ל.
כתב רב סעדיה בתשובה שאין היבם חייב ברפואתה בק״ו מפרקונה ולענין קבורתה הא איפשיטא בר״פ אלמנה ניזונת שאין [בדק הבית: טעות סופר יש כאן וצריך להעביר הקולמוס על תיבת שאין וכך צריך לכתיב הא איפשטא בפרק האשה שנפלו שהיבם חייב בקבורתה] היבם חייב בה.
דינים דשייכים לסימן זה עיין במישרי׳ נכ״ג חי״ב:
וכתב עוד הר״ן ז״ל בפרק הנזכר כתב הרשב״א דבנ״מ שנפלו לה תחתיו דבעל דאמרי׳ בהו יחלוקו אם רצתה למכור מחציתן מוכרת ונותנת דהא אין ליבם במחציתן כלום והרי זה במחציתן כמי שנפלו לאחר שנעשית שומר׳ יבם אבל המחצית האחר לא תמכור שהרי הוא יורשה אם מתה ואין היבם מוציא מיד הלקוחות עד שתמות לפי שאין היבם אוכל פירות קודם כניסה כלל דבגופו של קרקע הוא שיש לו זכות שאם מתה יירשנה אבל פירות בחייה לית ליה כלל דהא לא תקינו פירות ליבם ואפילו לבעל לא תיקנו אלא משום פרקונה ויבם אינו פודה וכדתניא בפרק נערה שנתפתתה ונראה היה לומר דאין היבם אוכל פירות נ״מ שלה ואפילו לאחר שכנס שהרי אין לה כתובה עליו וכיון דאין לה כתובה עליו תנאי כתובה נמי אין לה עליו דמההיא דפרק החולץ משמע דאית ליה כדאמרינן התם אדמיפלגי בגופה של קרקע ולאחר מיתה ליפלגו מחיים ולפירות. והר״ן ז״ל כתב דודאי ההיא דהחולץ מוכחא בהדיא דאותו זכות עצמו שיש ליבם בגופה של קרקע יש לו באכילת פירות ויישב מה שהוקשה להרשב״א ז״ל על זה:
(יד) נפלו לה נכסים בעודה תחת בעלה ומת ונפלה לפני יבם אצ״ל שלא תמכור בנצ״ב שהרי היבם אוכל כל פירותיה אלא אפי׳ נ״מ נמי לא תמכור שגם בהם יש חלק בפירותיהן שחציים שלו והחצי שלה דברי רבינו בכאן תמוהים שכ׳ שנ״מ נמי לא תמכור שגם בהם יש חלק ליבם בפירותיהן שחציין שלו ולפי טעם זה חציין מיהא יש לה רשות למכור וכמו שכתבתי בסמוך בשם הרשב״א:
[בדק הבית: והיאך כתב שלא תמכור דמשמע שלא תוכל למכור כלל:]
והר״ן ז״ל וגם מ״ש בסתם ואם מתה יחלקו בהן יורשיה ויורשי הבעל וכתובה ונצ״ב הם בחזקת יורשי הבעל והרי בסמוך במחלוקת שנאה שרש״י והרמב״ם חולקים ואומרים דנצ״ב נמי יחלוקו ואם נתכוון לסתום דבריו כר״ת ללמדינו דהלכה כוותיה כבר כתב בסמוך שהרא״ש הסכים לדעת ר״ת וכבר נודע שדעת רבינו מסכמת לדעת הרא״ש אביו ורבו ז״ל וכן יקשה על מ״ש בסתם אין צ״ל שלא תמכור בנצ״ב שהרי היבם אוכל כל פירותיה והיינו לדעת ר״ת אבל לדעת רש״י והרמב״ם אינו אוכל אלא חציים ואין לומר דלעיל מיירי בנכסים שנפלו לה בעודה שומרת יבם וקודם שיכנוס הכניסתם לו בתורת נ״מ או נצ״ב והתם הוא דאיפלגו רבוותא אבל בנפלו לה בעודה תחת בעלה ומת ונפלה לפני יבם לד״ה נצ״ב כולם לבעל דא״כ תחלה ה״ל להשמיענו זה ואח״כ הוה ליה להשמיענו דין המכירה:
(טו) ומה שכתב בשם הרמב״ם ז״ל כבר נתבאר בסמוך כתב הרשב״א בתשובה סי׳ תפ״ו על ראובן שמת ולו שתי נשים ונשארו זקוקות ליבם ומתה אחת מהן אין ליבם שום טענה בנכסים לפי שהשנייה בפניו ואם יבם סילק זיקת יבום מעל זו ואינו יורשה וכן אם חלץ סילק זיקת יבום מעל כל הבית ואם עדיין לא ייבם ולא חלץ מ״מ כיון שזו לפניו ומצוה עליו לחלוץ או לייבם לזו שהראשונה כבר מתה וכבר נסתלקה זיקתו מהראשונה ועמדה על זו מה שאין כן בשומרת יבם אחת שמתה שכיון שהיתה זקוקה לו ואין אחרת שיחול זיקתו עליה ה״ה יורשה כפי הדינים שנאמרו בגמרא כתב הר״ש בן הר״ש בר צמח על ראובן שייבם יבמתו ולו בנים במ״ה ומתו הוא ובניו ואין ידוע אם האב מת תחלה או הבנים ואח״כ מתה האשה ולוי אחי ראובן רוצה לירש והשיב כיון שהוא ספק אם מת ראובן קודם בניו או אח״כ יורשי האשה הם ודאי בירושה ולוי היבם הוא ספק ואין לספק במקום ודאי כדאיתא בפרק החולץ. ומה שצוה ראובן שימכרו הספרים ויקנו ס״ת וגם הניח הקדשות אחרות ופרעה האשה מקצתן ועכשיו יורשיה אינם רוצים למכור הספרים לקנות ספר תורה מן הדין היה שכיון שהנכסים מטלטלים ותפסתם האשה לאחר מיתת בעלה הרי הם בחזקת יורשיה בפרעון כתובתה ואם יש קרקעות כיון שלא נשבעה האלמנה ימכרו הקרקעות ויקנו ס״ת וישלימו ההקדשות אבל אם הדבר ברור שכשהתחילה לפרוע ההקדשות היה בדעתה להשלים צוואת בעלה אלא שקפצה עליה מיתה הרי היא כמו שהודית בשעת מיתה שנשארו בנכסי בעלה לקיים מצותו וחייבים היורשים לקיימה אפילו ממטלטלי ואם אין הדבר ברור אין מוציאין מיורשים: רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

הערות

Tur

Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון